פסק-דין בתיק ע"פ 6452/09

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא א' שיף והשופטים ח' הורוביץ ו-צ' קינן) בתפ"ח 4055/07 מיום 18.9.2009, במסגרתו נגזר על המערער עונש מאסר של 19 שנים בפועל (בניכוי ימי המעצר), שתי שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין ופיצוי עיזבון המנוח בסך 120,000 ש"ח.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.             ביום 11.8.2007 בשעות הצהריים התרחשו בכפר עראמשה אירועי ירי בין משפחות מזעל ועלי לבין משפחת סוידאן, על רקע סכסוך הנטוש בין הצדדים מזה שנים. כתוצאה מאירועי הירי נפגע בן משפחת סוידאן ואחמד סעיד עלי (להלן: אחמד), בן משפחת עלי, נפגע גם הוא. זמן קצר לאחר פציעתו של אחמד נעצרו על ידי משטרת נהריה שלושה אנשים, שני בני משפחת סוידאן, בחשד לביצוע הירי. במהלך היום והלילה שלאחר פציעתו של אחמד, החליטו רבים מבני משפחת עלי ומזעל לנקום בבני משפחת סוידאן על הירי ועל פציעתו של אחמד. על רקע החלטה זו, קשרו ביניהם המערער ושותפיו לעבירה קשר לארוב למחרת בבוקר למכונית בכפר עראמשה שבה עתידים היו לנסוע בני משפחת סוידאן, במטרה לירות בנוסעי המכונית ולפגוע בהם.

             המערער ושותפיו לעבירה הצטיידו בשני אקדחים ובתחמושת ויצאו מעראמשה למחרת סמוך לשעה 05:30 בבוקר, כשהם נוסעים ברכב השייך לאחד משותפיו של המערער לדבר עבירה. המערער ושותפיו לדבר עבירה הגיעו לאיזור צומת שומרה וצומת גרנות וארבו במקום להגעת מי מבני משפחת סוידאן. באותו בוקר, סמוך לשעה 09:30, יצאו פארס סוידאן ז"ל (להלן: המנוח) ושני בניו מביתם שבעראמשה והחלו בנסיעה ברכבו של המנוח אל מחוץ לכפר. כשהגיעו המנוח ובניו לאיזור צומת גרנות, פתחו המערער ושותפיו לעבירה במרדף אחריהם ובירי לעברם, כאשר אחד משותפיו של המערער לעבירה נוהג ברכב ואילו המערער ושותפו האחר יורים לא פחות מתשע יריות לעבר המנוח ובניו במטרה לפגוע בהם ולגרום להם חבלה חמורה. המערער ושותפיו לעבירה המשיכו במרדף ובירי לעבר המנוח ובניו גם לאחר שרכבו של המנוח והמנוח עצמו נפגעו כתוצאה מהירי והרכב נעצר בצד הדרך וגם בעת שעקפו לאחר מכן, מקרוב מאוד, את רכבו של המנוח. לאחר מכן נמלטו המערער ושותפיו לעבירה מן המקום.

           ארבעה מן הכדורים שירו המערער ושותפיו לעבירה לעבר המנוח ובניו פגעו במנוח. אחד הקליעים חדר לגופו של המנוח באיזור הגב ופגע בטחול, בקיבה, בסרעפת ובלב. זמן קצר לאחר שנורה, נפטר המנוח כתוצאה מנזק חמור ללב שנגרם כתוצאה ממעבר קליע דרך בית החזה.

2.             בגין המעשים האמורים לעיל, הואשם המערער בעבירות של הריגה [לפי סעיף 298 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)]; חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין); עבירות בנשק (לפי סעיף 144(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין) וקשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.             ביום 18.7.2009 הודיע בא כוח המערער כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו יודה המערער בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. על פי הסדר הטיעון הוסכם שהתביעה תעתור לעונש מאסר של 20 שנים ומאסר על תנאי וכן פיצוי למשפחת המתלונן ואילו ההגנה תעתור לעונש מאסר של 19 שנים ומאסר על תנאי, ותעמוד לה הזכות להתנגד לפיצוי. לפיכך, הורשע המערער ביום 18.7.2009 בעבירות המפורטות לעיל.

4.             בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרת מעשי המערער וזקף לחובתו את עברו הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות אלימות. מנגד, שקל בית המשפט המחוזי לקולא את הודיית המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן; את החרטה שהביע והסכמתו לשאת בעונש מאסר ממושך; את עינוי הדין שעבר על המערער (החל מן השלב בו התביעה חזרה בה מהסכמה העקרונית להסדר הטיעון ועד החלטתה הסופית לאשרו ולאחר מכן עד להחלטה בעתירה שהגישה משפחת המנוח נגד הסדר הטיעון) וכן את הסכמתה המוקדמת, בכפוף לתנאים, של התביעה להסתפק בעונש של 19 שנות מאסר.

             בית המשפט המחוזי גזר על המערער את העונשים שפורטו לעיל. לעניין רכיב הפיצוי הדגיש בית המשפט המחוזי כי לקח בחשבון את העובדה שהמערער פעל בצוותא חדא עם אחרים וכי לא הובאו לפני בית המשפט המחוזי ראיות לעניין נזק ספציפי שנגרם.

           מכאן הערעור שלפנינו, המופנה אך כלפי רכיב הפיצוי בעונשו של המערער.

נימוקי הערעור

5.             המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד דוד יפתח - טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כשהשית עליו פיצויים בסכום גבוה, נוכח מצבו הכלכלי של המערער ומצבה הכלכלי של משפחתו. לטענת המערער, סכום הפיצוי שנקבע אינו הולם בנסיבות העניין שכן המערער - שהינו אדם בן 41, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים - היה המפרנס היחיד במשפחתו ונידון לתקופת מאסר ארוכה ביותר. לטענתו, משמעות הדבר למעשה היא שהפיצוי הוטל על משפחתו קשת היום של המערער, המתגוררת בדירה שכורה, ולא עליו. לדבריו, מן הראוי לבטל את רכיב הפיצוי או לחלופין לצמצמו לתשלום סמלי בלבד.

           המערער טוען עוד כי הטלת פיצוי גבוה לטובת עיזבון המנוח תסתום את הגולל על אפשרות לסולחה בין המשפחות המסוכסכות ותרע את היחסים ביניהן. לטענתו, "לאחר עריכת הסולחה יוסדרו ענייני הכספים של המשפחות באופן עצמאי ללא התערבותם של בתי המשפט". המערער מזכיר כי "כל האירוע נשוא כתב האישום החל כאשר משפחת המנוח פצעה בירי אחד מבני משפחת המערער". בהקשר זה מציין המערער כי באת כוח המאשימה לא התעקשה על פסיקת פיצויים במשפטים אחרים שהתנהלו נגד נאשמים אחרים שפגעו במשפחתו של המערער.  לטענת המערער, אילו הונחה לפני בית המשפט המחוזי כל התמונה באשר לסכסוך שבין המערער לבין משפחת המנוח לא היה פוסק פיצויים לחובת המערער, אשר יגרמו לכך שלא ניתן יהיה לסיים את הסכסוך העקוב מדם בין שתי המשפחות.

           לטענת המערער, הפסיקה שהציגה באת כוח המאשימה בשלב הטיעונים לעונש מתייחסת לרף פיצויים גבוה בעבירות רצח ואילו בענייננו הורשע המערער בעבירת הריגה ובית המשפט המחוזי טעה משהשית עליו פיצוי החורג לחומרא משיעור הפיצוי שנקבע במקרים דומים כאשר מדובר בעבירת ההריגה.

             המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הסביר בגזר דינו באופן ברור ומנומק מדוע בחר להשית על המערער סכום פיצוי כה גבוה לטובת משפחת המנוח וטוען כי הנזק שייגרם למערער ולמשפחתו כתוצאה מהטלת הפיצוי במקרה זה יהיה גדול מן התועלת שתופק ממנו על ידי משפחת המנוח. המערער מציין כי בפני משפחת המנוח פתוחה הדרך לתביעה אזרחית. לטענתו, לפיצוי שהושת עליו אופי של תרופה אזרחית ועל כן שגה בית המשפט המחוזי בהטילו סכום פיצוי ברף גבוה בלא ששמע קודם את עדות משפחת המנוח בדבר נזקה. המערער אף מציין כי התביעה התכוונה להעיד בשלב הטיעונים לעונש את בני משפחת המנוח, אך הם לא הגיעו לשלב הדיון בטיעונים לעונש ואף לא נכחו במעמד מתן גזר הדין. לטענת המערער, הדבר מרמז על מידת החשיבות שהעניקה משפחת המנוח לסכום הפיצוי, שכן "אם הדבר היה חשוב לה הייתה טורחת להגיע ולו לשמיעת גזר הדין".

           לבסוף, טוען המערער כי גזירת עונש שבו רכיב הפיצוי הינו בסכום גבוה יפגע בוודאות בשיקומו באופן שאינו סביר, אינו מידתי ואינו מתחשב בנסיבות המקרה הקונקרטי. זאת, הואיל והמערער יידע מיום כניסתו למאסר כי לא תינתן לו הזדמנות שווה לשחרור מוקדם אך ורק בשל אי יכולתו לשלם את סכום הפיצוי. 

           בא כוח המערער הפנה במהלך הדיון שנערך לפנינו לגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר והשופטים ר' סוקול ו-ת' שרון-נתנאל) בעניינם של שותפיו של המערער לעבירה (תפ"ח 4054/07 מיום 25.11.2009). בא כוח המערער ציין כי על כל אחד משותפיו לעבירה של המערער הוטל סכום פיצוי של 100,000 ש"ח בלא שניתן הסבר להבדל ביניהם לבין המערער בעניין זה. בא כוח המערער טען כי מרשו אינו צריך לשלם יותר מן הנאשמים האחרים באותו המקרה.